סעיף 119 קובע את סף החוב המינימלי: 50,000 ש"ח ליחיד, 100,000 ש"ח לבני זוג. מתחת לסף — לא ניתן להגיש בקשה לחדלות פירעון. אבל גם מעל הסף, יחס חוב-הכנסה חשוב.
📖 מקור: חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, סעיף 119 · נוהל 18.1 (ינואר 2026) · המסמך הרשמי
"סך החובות של החייב לא יפחת מ-50,000 שקלים חדשים (100,000 ש"ח לבני זוג שהגישו בקשה משותפת)..."
החוק רצה למנוע שימוש לרעה בהליך לחובות קטנים. הליך חדלות פירעון מורכב, מסובך, ולוקח 12 חודש בדיקה + 36-60 חודש תוכנית. למישהו עם חוב של 30,000 ש"ח — עדיף הסדר חוב פרטי.
אם החוב 47,000 ש"ח — אפשרויות:
גם אם החוב מעל הסף — הממונה בודק את היחס. דוגמה: חייב עם 60,000 ש"ח חוב ו-25,000 ש"ח משכורת חודשית — לרוב יידחה (יכול לפרוע בקלות). חייב עם 80,000 ש"ח חוב ו-7,000 ש"ח משכורת — יתקבל.
סעיף 119 קובע 4 חריגים: חובות שלא נמחקים גם בהפטר. גם אם הוצא לך צו הפטר על כל החובות הכלליים — אלה נשארים. חשוב לדעת מראש מה לא ייפתר.
לא נמחק. אבל בתוך ההליך, התשלום החודשי מופנה גם לחוב המזונות. אם החוב הוא בגלל חוסר יכולת אמיתית — אפשר לבקש בבית המשפט המשפחתי להפחית אותו בנפרד.
תלוי בכוונה. אי-דיווח מתוך שכחה / חוסר ידע — נמחק כחוב מס רגיל. אי-דיווח מכוון (העלמה אקטיבית) — לא נמחק לפי סעיף 119(2).
המשכנתה לא נמחקת — היא חוב מובטח על הבית. אבל ההליך מקפיא את הליכי מימוש המשכנתה. בפועל, רוב הבנקים מסכימים להמשיך לקבל תשלום משכנתה רגיל אם החייב משלם — והבית נשאר.
קנס מצוקה (תושב לא משלם ארנונה) — נמחק כחוב רגיל. קנס פלילי (עבירת תנועה חמורה, אחר) — לא נמחק.
כל מצב שונה. אם המידע פה לא עונה על השאלה שלך — תכתוב לי בוואטסאפ ואני אענה אישית.
💬 שאל אותי בוואטסאפ14 שנות ניסיון בעולם החובות. 500+ תיקים. הרבה מהם נגעו בסייגים — מה לא נמחק (סעיף 119). בדף הזה אני מסביר לך את זה מהזווית של מי שעבד עם זה אלף פעמים — לא ספר משפטי, לא בלוג גנרי.
דוד (שם בדוי) הגיע אליי בלחץ. יש לו 50 אלף ש״ח חוב מזונות לבן הראשון מנישואין קודמים. שאל: "אם אקבל הפטר — זה ימחק?" עניתי: "לא, חוב מזונות לא נמחק". אבל הראיתי לו: אפשר לבקש מבית המשפט המשפחתי להפחית את התשלום בגלל המצב הכלכלי. כך התשלום החודשי שלו ירד מ-2,800 ל-1,400 ש"ח.
סעיף 119 מפרט 4 חובות שלא נמחקים גם בצו הפטר: חוב מזונות, הונאה מכוונת, קנסות פליליים, משכנתה. חשוב לדעת מראש כדי להיערך.
כשמישהו פונה אליי בעניין סייגים — מה לא נמחק (סעיף 119), אני עושה את זה ב-3 שלבים:
הכל דיגיטלי — וואטסאפ, מייל, gov.il. אין צורך לבוא למשרד.
לא. אבל אפשר להפחית דרך בית משפט משפחתי.
תלוי בכוונה. שכחה — נמחק. העלמה מכוונת — לא.
לא נמחקת, אבל הליכי מימוש מוקפאים. הבית עשוי להיות מוגן בסעיף 22, תלוי במצב.
בדרך כלל לא — סיווג קנס מנהלי. שונה מקנס פלילי.
ייעוץ ראשון אצלי הוא ללא התחייבות. תוך 15-30 דקות תקבל תמונה ברורה של המצב והאפשרויות.
סעיף 119 מגדיר מי יכול לפתוח הליך חדלות פירעון. לא כל אחד שיש לו חובות זכאי. יש קריטריונים ספציפיים — וההבנה שלהם קריטית לפני שמתחילים.
1. חוב מינימלי של 5,000 ש"ח (לאדם פרטי)
חייבים להיות חובות אמיתיים של לפחות 5,000 ש"ח. לעצמאים — 25,000 ש"ח. הליך חדלות פירעון לא מתאים לחובות זעירים.
2. החייב לא מסוגל לפרוע את החובות
זה לא "לא רוצה" — אלא "לא יכול". המבחן הוא אובייקטיבי: האם ההכנסה מאפשרת תשלום החובות תוך תקופה סבירה (לרוב 5 שנים)? אם לא — זכאי.
3. החייב בעל מעמד אישי בישראל
אזרח, תושב, או אדם עם זיקה משמעותית לישראל. תייר עם חובות לא יכול לפתוח הליך.
4. אין מניעה משפטית
אם החייב כבר עבר הליך חדלות פירעון בעבר וקיבל הפטר — צריך לחכות 5-7 שנים לפני שיכול לפתוח שוב.
עצמאי חייב להראות שגם העסק לא מסוגל לפרוע. נדרשים דוחות עסקיים, מאזנים. ההליך לעיתים מורכב יותר — כי צריך גם להחליט מה לעשות עם העסק.
כל בן זוג מגיש בנפרד. אם רק אחד חייב — רק הוא בהליך. אבל אם החובות משותפים (משכנתא משותפת) — לעיתים שווה ששניהם יגישו.
אפשר! משכנתא היא חוב מובטח, והבית מוגן. ההליך מטפל בחובות הלא-מובטחים (אשראי, הלוואות).
אפשר ומתאים. אם אין הכנסה — הליך יסתיים מהר עם תשלום מינימלי. הפטר אחרי 4 שנים.
כן, אם החובות מעל 5,000 ש"ח ואתה לא יכול לשלם. אבל זה לעיתים לא הפתרון הטוב — סטודנט בלי הכנסה עם חוב קטן יחסית, אולי עדיף לחכות לסיום הלימודים.
בהחלט. אישה שמטפלת בילדים ולא עובדת, עם חובות אישיים, יכולה להגיש. אגרת ההליך 900 ש"ח — אפשר לבקש פטור אם ההכנסה משפחתית נמוכה.
כן, אישית. את לא חייבת בחובות שלא הצהירת עליהם. אבל אם חתמת ערבות — את חייבת לפי המסמך.
כן, חובות לעירייה (ארנונה, מים) נכללים בהליך וניתנים למחיקה בהפטר. למעט קנסות פליליים.
לא. חובות מזונות לילדים אינם ניתנים למחיקה. הם נמשכים גם אחרי הפטר. הסיבה: ההגנה על זכויות הילדים.
כדי להבין את סעיף 119 לעומק, כדאי להתחיל בשאלה הבסיסית ביותר: למה בכלל צריך סף חוב? הליך חדלות פירעון הוא אחד ההליכים המקיפים והמורכבים במשפט האזרחי בישראל. הוא כולל תקופת בדיקה ארוכה, מינוי בעל תפקיד מטעם הממונה על הליכי חדלות פירעון, תוכנית תשלומים שנמשכת שנים ופיקוח הדוק על התנהלות החייב לאורך כל הדרך. הפעלת מנגנון כבד כל כך על חוב זעיר אינה יעילה — לא לחייב, לא לנושים ולא למערכת עצמה. הסף שקובע סעיף 119 נועד לוודא שההליך שמור למי שנמצא בחדלות פירעון של ממש, ולא למי שיכול לפתור את מצוקתו בכלים פשוטים ומהירים יותר.
מאחורי הסף עומד איזון עדין בין שני אינטרסים מנוגדים. מצד אחד — הרצון לאפשר לחייב תם-לב "לפתוח דף חדש" ולעבור שיקום כלכלי אמיתי. מצד שני — ההגנה על זכויות הנושים ועל אמון הציבור במערכת. ככלל, החוק מבקש שההליך הדרמטי של חדלות פירעון, שמסתיים לרוב בצו הפטר ובמחיקת חובות, יופעל רק כאשר היקף החוב באמת מצדיק זאת. סף החוב המינימלי הוא הביטוי המספרי של אותו איזון: הוא מסמן את הגבול שמתחתיו המחוקק סבור שההליך הכבד הזה אינו הכלי הנכון.
טעות נפוצה היא לחשוב שעמידה בסף החוב פירושה קבלה אוטומטית להליך. זה לא נכון. סעיף 119 מציב תנאי סף — כלומר תנאי מקדמי, שער כניסה — ולא ערובה לתוצאה. עמידה בסף פותחת את הדלת, אך מעברה ממתינים שיקולים נוספים שהחוק והממונה בוחנים: תום-לבו של החייב, אופן היווצרות החובות, יכולת ההחזר שלו ויחס החוב להכנסה. במילים אחרות, הסף הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק.
מבחינה מבנית, סף החוב הוא אחד מכמה תנאים מקדמיים שהחוק מציב בפני מי שמבקש לפתוח הליך. מומלץ לקרוא אותו יחד עם הסעיפים הסמוכים העוסקים בתנאי הפתיחה, ובראשם סעיף 117 וסעיף 118, כדי לקבל תמונה שלמה של מי זכאי לפנות ובאיזה מסלול. ככלל, סעיף 119 עונה על שאלת "כמה חוב צריך", בעוד שאלות אחרות — כמו "האם החייב באמת אינו מסוגל לשלם" — נבחנות במקביל.
השאלה המעשית הראשונה שכל חייב שואל היא: אילו חובות בכלל נכללים בחישוב? ההבנה הזו קריטית, כי לעיתים ההבדל בין "מתחת לסף" ל"מעל הסף" נעוץ דווקא בחובות שאנשים שוכחים לספור. ככלל, סך החובות לצורך הסף מורכב ממכלול ההתחייבויות הכספיות של החייב, ולא רק מ"החוב הגדול" שמטריד אותו ביום-יום.
לעומת זאת, ישנם רכיבים שמצריכים בחינה זהירה: תשלומי מזונות שוטפים אינם "חוב צבור" (אך פיגור בהם כן נספר), וחובות שנויים במחלוקת או חסרי תיעוד עלולים שלא להיחשב במלואם. משום כך, לפני שמסיקים שהחוב מתחת לסף או מעליו, מומלץ להוציא תמונת חובות מסודרת — למשל דרך מערכת ההוצאה לפועל — ולעבור עליה עם מי שמבין את הכללים.
החוק קובע סף גבוה יותר לבני זוג המגישים בקשה משותפת: 100,000 ש"ח, לעומת 50,000 ש"ח ליחיד. ההיגיון בכך פשוט — בקשה משותפת של שני בני זוג מאחדת שני משקי בית לכדי הליך אחד, ולכן טבעי שהיקף החוב הנדרש כדי להצדיק את ההליך יהיה גדול יותר. הסף הכפול משקף את העיקרון שסף החוב צריך להיות פרופורציונלי למספר האנשים שההליך אמור לשקם.
מכאן נגזרת החלטה מעשית חשובה: האם להגיש יחד או בנפרד. ככלל, כאשר החובות משותפים — למשל הלוואה שנלקחה על שם שני בני הזוג או ערבות הדדית — הגשה משותפת עשויה להיות הגיונית. לעומת זאת, אם רק אחד מבני הזוג צבר חובות, לרוב אין טעם לגרור את השני להליך, ועדיף שכל אחד ייבחן לפי מצבו. ההחלטה הזו משפיעה גם על אופן חישוב הסף וגם על יתרת ההכנסה הפנויה של משק הבית, ולכן מומלץ להיוועץ לפני שמחליטים.
גם כשהחוב חוצה את הסף המספרי, זה אינו סוף הסיפור. אחד השיקולים המרכזיים שהממונה בוחן הוא יחס החוב להכנסה — כלומר, האם החייב באמת אינו מסוגל לפרוע את חובותיו בתוך תקופה סבירה. הרעיון הוא שחדלות פירעון נועדה למי שלא יכול לשלם, ולא למי שפשוט מעדיף שלא לשלם. שני חייבים עם אותו סכום חוב עשויים לקבל מענה שונה לחלוטין, בהתאם ליכולת ההחזר שלהם.
כדי להמחיש: אדם עם חוב שחצה את הסף אך משתכר סכום גבוה מדי חודש, שמאפשר לו לכסות את החוב בתוך זמן קצר, עשוי להימצא לא-מתאים להליך — כי מבחינה אובייקטיבית הוא כן מסוגל לשלם. לעומתו, אדם עם היקף חוב דומה אך הכנסה נמוכה, שאין בה כדי לכסות אפילו את הריביות, הוא בדיוק סוג המקרה שההליך נועד לו. לכן, בבואכם לבחון זכאות, אל תסתכלו רק על סכום החוב — הסתכלו על היחס בינו לבין ההכנסה הפנויה. אפשר לקבל אינדיקציה ראשונית באמצעות המחשבון באתר, אך הערכה מדויקת דורשת בחינה פרטנית.
להיות מתחת לסף החוב אינו מבוי סתום, אלא סימן שהכלי הנכון עבורכם כנראה אינו חדלות פירעון אלא משהו אחר, לרוב פשוט ומהיר יותר. הנה כמה כיוונים אפשריים, שכל אחד מהם מתאים למצב אחר:
הבחירה בין המסלולים אינה טכנית בלבד — היא תלויה בזהות הנושים, ביכולת ההחזר ובמטרה שלכם. מומלץ להיוועץ לפני שמתחייבים לכיוון כלשהו, כדי לא לבחור מסלול שיקשה עליכם בהמשך.
הדוגמאות הבאות הן להמחשה בלבד ואינן מהוות ייעוץ למקרה מסוים. הן נועדו להראות כיצד סעיף 119 פוגש מצבים אמיתיים:
מקרה א' — קרוב לסף. חייב עם חוב רשום של 47,000 ש"ח סבור שאינו זכאי. אך כשמוסיפים ריביות פיגורים שהצטברו וחוב פרטי מתועד, הסך חוצה את 50,000 ש"ח. המסקנה: לפני שפוסלים זכאות — סופרים הכל.
מקרה ב' — מעל הסף אך עם הכנסה גבוהה. חייב עם חוב שחצה את הסף אך בעל הכנסה חודשית נאה שמאפשרת החזר מהיר. כאן עצם המעבר את הסף אינו מספיק, כי יחס החוב-הכנסה מלמד שהוא כן יכול לשלם. לרוב יכוון למסלול הסדר ולא לחדלות פירעון.
מקרה ג' — בני זוג. שני בני זוג עם חוב משותף של 90,000 ש"ח שוקלים בקשה משותפת. מכיוון שהסף לבקשה משותפת עומד על 100,000 ש"ח, ייתכן שעדיף שכל אחד ייבחן בנפרד לפי מצבו, או שיש לבדוק את הרכב החובות מחדש. זו בדיוק נקודה שבה כדאי להיוועץ.
מעבר להגדרה המשפטית, לסעיף 119 יש השפעה אנושית מוחשית. לחייב שמתלבט אם בכלל יש לו "מספיק חוב" כדי לפנות לעזרה, הסף הוא לעיתים מקור לבלבול ולתסכול. חשוב לזכור שני דברים: ראשית, להיות מתחת לסף אין פירושו שאין פתרון — יש דרכים אחרות, לעיתים פשוטות ומהירות יותר. שנית, לחצות את הסף אין פירושו קבלה אוטומטית — עדיין נבחנים תום-לב, יכולת החזר ויתר התנאים.
מבחינה מעשית, סעיף 119 קובע את נקודת ההתחלה של המסע: הוא מכתיב אם השער הראשי בכלל פתוח בפניכם, ואם לא — אילו דלתות צדדיות עומדות לרשותכם. ככלל, ההמלצה זהה בשני המצבים: לא לקבל החלטה על סמך תחושה או מספר בודד, אלא למפות את מלוא החובות וההכנסות ולבחון את התמונה כולה. כאשר עוברים את ההליך, הוא מוביל בסופו לעבר שיקום כלכלי — ראו גם שיקום כלכלי וסעיף 162 — צו הפטר.
לאורך השנים חוזרות אותן אי-הבנות סביב סעיף 119. הכרה מוקדמת שלהן חוסכת החלטות שגויות:
נקודה שמבלבלת רבים היא מעמדם של סוגי חוב מיוחדים בחישוב הסף. חוב מובטח — כמו משכנתה על דירה או משכון על רכב — הוא חוב מסוג שונה, משום שמאחוריו עומד נכס. ככלל, קיומו של נכס משועבד אינו מבטל את החוב מבחינת חישוב סך ההתחייבויות, אך הטיפול בו במסגרת ההליך שונה מטיפול בחוב רגיל ולא-מובטח. לכן, כשמסתכלים על התמונה הכוללת, חשוב להבחין בין החוב הכולל לבין אופן פירעונו הצפוי של כל רכיב בנפרד.
מורכבות דומה קיימת בחובות שנויים במחלוקת. חוב שהחייב חולק עליו, או חוב שאין לו תיעוד מסודר, עשוי שלא להיספר במלואו לצורך הסף — אך הוא בהחלט רלוונטי לתמונה הכוללת ולהתנהלות מול הנושה. אנשים לעיתים מניחים שחוב מסוים "בטוח נספר" או "בטוח לא נספר", ומגלים בדיעבד שטעו. המסקנה המעשית פשוטה: אין להסתמך על הנחות. מומלץ למפות כל חוב לפי סוגו — מובטח או רגיל, מוסכם או שנוי במחלוקת, מתועד או לא — ורק אז לבחון את היחס לסף. במקרים לא-ברורים, בחינה פרטנית עם מי שמכיר את הכללים חוסכת טעויות יקרות.
מדוע החוק בוחר דווקא בסף מספרי קשיח, ולא במבחן גמיש של "מצוקה כלכלית"? התשובה טמונה בעקרון הוודאות. סף מספרי ברור מאפשר לכל חייב, כבר בשלב הראשוני, לדעת בבירור אם המסלול פתוח בפניו — בלי להיכנס לבחינה משפטית ארוכה ויקרה. הוודאות הזו משרתת גם את הנושים וגם את המערכת: היא מצמצמת התדיינויות מיותרות סביב עצם הזכאות, ומפנה את המשאבים לבחינת השאלות המהותיות באמת, כמו יכולת ההחזר ותום-הלב.
עם זאת, סף קשיח יוצר בהכרח "מקרי גבול" — חייבים שנמצאים סנטימטר מתחת לקו. כאן חשוב להבין את רוח החוק: הסף אינו נועד להעניש את מי שחובו מעט נמוך, אלא לתעל אותו למסלול מתאים יותר. חייב עם חוב מעט מתחת לסף אינו "נדחה" — הוא פשוט מופנה לכלים כמו הסדר חוב או פריסת תשלומים, שלרוב מהירים ופחות פולשניים מהליך חדלות פירעון מלא. ככלל, כדאי לראות בסף לא חומה אלא צומת החלטה: הוא ממיין בין שני מסלולים לגיטימיים, ולא בין "כן" ל"לא".
הבנת הסף מקבלת משמעות נוספת כשמחברים אותה ללוח הזמנים של ההליך כולו. חדלות פירעון אינה אירוע חד-פעמי אלא מסע: לאחר פתיחת ההליך מגיעה תקופת בדיקה, ולאחריה תוכנית תשלומים שנמשכת שנים אחדות, ובסופה — בהתקיים התנאים — צו הפטר. הסף שבסעיף 119 הוא בעצם תמרור הכניסה לכל המסע הזה. מי שאינו עומד בו, לא נכנס למסלול הארוך; מי שעומד בו, מתחיל את הדרך.
מהזווית הזו מובן מדוע המחוקק לא רצה שההליך הארוך יופעל על חוב זעיר: אין היגיון להעמיד אדם בפיקוח רב-שנתי בשל חוב שאפשר לסגור בהסדר קצר. לכן, כשבוחנים אם סעיף 119 חל עליכם, שווה לחשוב לא רק על הסכום הנוכחי אלא גם על התמונה הרחבה — האם מדובר במצוקה מתמשכת שדורשת שיקום עמוק, או בקושי נקודתי שאפשר לפתור אחרת. לתמונה מלאה על שלבי ההליך ומשמעותם ניתן לעיין במדריך החוק ובאינדקס סעיפי החוק.
החוק קובע סף חוב מינימלי של 50,000 ש"ח ליחיד ו-100,000 ש"ח לבני זוג בבקשה משותפת. מתחת לסף, ככלל לא ניתן לפתוח את ההליך, ומומלץ לבחון מסלולים חלופיים כמו הסדר חוב.
ככלל כן. ריביות פיגורים והפרשי הצמדה מהווים חלק מהחוב, ולכן חוב שנראה קרוב לסף עשוי כבר לחצות אותו בפועל. שווה לבדוק את הסכום המעודכן ולא רק את הקרן המקורית.
לא. מעבר הסף הוא תנאי מקדמי בלבד. גם מעליו נבחנים יחס החוב-הכנסה, יכולת ההחזר ותום-הלב של החייב. הסף פותח את הדלת, אך אינו ערובה לתוצאה.
יש כמה אפשרויות: לוודא שספרתם את כל החובות והריביות, לשקול הסדר חוב מול הנושים, לבחון פריסת תשלומים בהוצאה לפועל, או להמתין אם החוב צפוי לחצות את הסף בקרוב. מומלץ להיוועץ כדי לבחור נכון.
הדרך המהימנה היא להוציא תמונת חובות מסודרת ולא להסתמך על הזיכרון. ניתן לאסוף את המידע מתיקי ההוצאה לפועל, מהבנקים ומהרשויות. לאחר מכן מסכמים את הכל — כולל ריביות ופיגורים — ובודקים מול הסף.
תלוי במצב. כשהחובות משותפים או יש ערבות הדדית, בקשה משותפת עשויה להתאים. אם רק אחד צבר את החובות, לרוב עדיף שכל אחד ייבחן לפי מצבו. ההחלטה משפיעה על חישוב הסף ועל ההכנסה הפנויה, ולכן מומלץ להיוועץ לפני שמחליטים.
סעיף זה קובע כללים המשפיעים על מהלך ההליך ועל זכויותיך כחייב או כנושה. המשמעות המעשית תלויה בנסיבות — סוג החוב, שלב ההליך והנכסים המעורבים. במסגרת שיחת בחינה ראשונית ללא התחייבות ניתן לבחון כיצד הסעיף חל עליך.
כל מצב שונה, וההבדל טמון לרוב בפרטים הקטנים. אם המידע כאן לא סוגר את השאלה — תכתבו לי בוואטסאפ ואענה אישית. שיחת בחינה ראשונית, ללא התחייבות.
💬 שאל אותי בוואטסאפ