סעיף 172 לחוק קובע 5 קטגוריות של חובות שאינם נמחקים בצו הפטר: מזונות, קנסות פליליים, חובות מהונאה, נזק מזיד, וחוב במהלך ההליך. כל השאר — נמחק.
📖 מקור: חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, סעיף 172 · נוהל 18.1 (ינואר 2026) · המסמך הרשמי
מזונות לבני משפחה (ילדים, גרושה) — לא נמחק. הסיבה: זכות הילד למזונות עולה על זכות החייב להפטר. אבל ניתן להגיש בקשה לבית משפט מחוזי להפחתת המזונות בגלל המצב הכלכלי.
קנסות שהוטלו במשפט פלילי / ע"י המדינה — לא נמחקים. כולל: קנסות תנועה (במצב פלילי), קנסות מהמשטרה, מנהל אכיפה, רשות החברה. עם זאת, ניתן לבקש פריסה / הפחתה דרך הוצאה לפועל.
חוב שנוצר במעשה הונאה כלפי הנושה — לא נמחק. דוגמה: לקחת הלוואה כשידעת שלא תוכל להחזיר, עם הצהרות שקריות במסמכי הבקשה. הנושה צריך להוכיח שזו הייתה הונאה — לא קל.
פיצוי שניתן ע"י בית משפט על נזק שגרם החייב במזיד (תקיפה, השמדת רכוש, וכו') — לא נמחק. כולל גם פיצוי נפשי / משפחתי שניתן בבית משפט.
חובות שנוצרו אחרי צו פתיחת הליכים — לא נמחקים. אם לקחת הלוואה אסורה במהלך ההליך, או הוצאת לעצמך מסגרת אשראי — החוב נשאר.
חוב מס "רגיל" (אי-תשלום מס שצמח כצריך) — נמחק. אבל אם החוב נוצר בעקבות עבירת מס פלילית (העלמת מס מכוונת, מע"מ פלילי) — לא נמחק. ההבדל קריטי.
פיצוי בתאונה רגילה — נמחק. פיצוי בתאונה שנגרמה מנהיגה בשכרות / סמים (מזיד) — לא נמחק.
נמחק בהליך. אבל יש לעובד עדיפות (סעיף 231) ויקבל כסף לפני נושים רגילים.
אם יש לך חוב לא-נמחק (מזונות, קנסות) — שווה לתכנן את ההליך בהתאם. בחלק מהמקרים, עדיף לטפל בסוגיה נקודתית לפני, ובחדלות פירעון רק אחרי. עו"ד יסביר את האסטרטגיה.
סעיף 172 קובע את תוכנית השיקום הכלכלי — הסכם תשלום מובנה לאורך 24-36 חודשים, במקום הפטר מלא. תוכנית שיקום מתאימה לחייבים עם יכולת תשלום אמיתית שהיתה רוצה להחזיר את החוב בחלקו, לא להימחק לחלוטין.
(1) תקופה קצרה יותר ב-BDI (3 שנים מסיום במקום 5 מהפטר), (2) אין איסור על ניהול חברה, (3) פחות "סטיגמה" — בדיווח ב-BDI מופיע "תוכנית שיקום הסתיימה" במקום "הפטר".
בית המשפט יכול לאשר תוכנית גם בלי הסכמה של כל הנושים — אם רוב 75% מסך החוב הסכים, האחרים מחויבים. אם אין 75% — בית המשפט יכול לבחור הפטר במקום.
סעיף 173 מאפשר בקשת התאמה. להגיש לבית המשפט בקשה לעדכון התשלום. אם המצב מאוד דרסטי — אפשר לבקש מעבר להפטר.
החוב המקורי חוזר במלואו + ריבית פיגורים. ההסכם מתבטל. אפשר לפנות שוב לחדלות פירעון (לבקש הפטר), אבל זה הליך חדש שלוקח עוד 36-60 חודש.
כל מצב שונה. אם המידע פה לא עונה על השאלה שלך — תכתוב לי בוואטסאפ ואני אענה אישית.
💬 שאל אותי בוואטסאפ14 שנות ניסיון בעולם החובות. 500+ תיקים. הרבה מהם נגעו בתוכנית שיקום כלכלי (סעיף 172). בדף הזה אני מסביר לך את זה מהזווית של מי שעבד עם זה אלף פעמים — לא ספר משפטי, לא בלוג גנרי.
אמיר (שם בדוי) הוא רואה חשבון עם הכנסה 22 אלף ש״ח נטו. חוב 280 אלף ש״ח. הציעו לו הפטר — הוא לא רצה. "אני יכול לפרוע משמעותית, ולא רוצה את הסטיגמה של הפטר". בנינו תוכנית שיקום: 5,500 ש"ח/חודש למשך 36 חודש = 198 אלף ש״ח. שיעור פירעון 70%. הנושים הסכימו. אמיר היום בהליך פעיל ויסיים תוך שנה נוספת — בלי "כתם" של הפטר ב-BDI.
סעיף 172 — תוכנית שיקום — היא חלופה משפטית לצו הפטר. במקום מחיקה מלאה, החייב משלם חלק (40-70% מהחוב) לאורך 24-36 חודש. בסיום, היתרה נמחקת. היתרון: פחות "כתם" ב-BDI (3 שנים במקום 5), אין איסור על ניהול חברה.
כשמישהו פונה אליי בעניין תוכנית שיקום כלכלי (סעיף 172), אני עושה את זה ב-3 שלבים:
הכל דיגיטלי — וואטסאפ, מייל, gov.il. אין צורך לבוא למשרד.
בית המשפט, לפי יכולת תשלום. הכנסה פנויה גבוהה → שיקום. נמוכה → הפטר.
לבקש כן. הצעה מנומקת עם הוכחות יכולה לשנות החלטה.
החוב חוזר במלואו + ריבית. אפשר לפתוח חדלות פירעון מחדש ולבקש הפטר.
פחות BDI, אין איסור חברה, פחות סטיגמה.
ייעוץ ראשון אצלי הוא ללא התחייבות. תוך 15-30 דקות תקבל תמונה ברורה של המצב והאפשרויות.
סעיף 172 הוא אחד הסעיפים החדשניים ביותר בחוק 2018. הוא יוצר אופציה לחייבים: במקום צו הפטר רגיל — תוכנית שיקום מותאמת. למי שיש הכנסה יציבה ונכסים לשמור — תוכנית שיקום היא לרוב המסלול האטרקטיבי.
תוכנית שיקום היא הסדר ארוך-טווח (3-5 שנים) שמתבסס על:
ההצעה צריכה להיות מבוססת על נתונים, לא רק על רצון:
הכנסה נטו - הוצאות מוצדקות = יכולת תשלום מקסימלית. את ה-יכולת הזו מחלקים לפי תקופת התוכנית (36-60 חודש).
אם יכולת התשלום היא 3,000 ש"ח ותוכנית 48 חודש = 144,000 ש"ח סכום כולל לנושים.
הסכום צריך להיות לפחות שווה למה שהיה מתקבל ממכירת נכסים. אם דירה שווה 1.2M ויש משכנתא 800 אלף ש״ח, ה-400 אלף ש״ח הם המינימום שצריך להציע.
ההצעה לוקחת אישור הממונה ודיון עם הנושים. לעיתים נדרשת הצבעה.
חשוב: הפסיקה בנושא סעיף 172 מתעדכנת באופן שוטף. הציטוטים שלהלן מציגים עקרונות כלליים — לפרשנות עדכנית למקרה ספציפי, פנה לעו"ד.
עיקרון 1 — אישור תוכנית מול התנגדות נושים: בתי המשפט הכירו באפשרות לאשר תוכניות שיקום גם כאשר חלק מהנושים מתנגדים, ובלבד שהתוכנית משרתת את מטרת השיקום הכלכלי (סעיף 4 לחוק).
עיקרון 2 — תוכנית שיקום לעצמאי: תוכניות שיקום שכוללות המשך הפעלת עסק פעיל יכולות להתקבל אם הן מציגות תחזית כלכלית סבירה. הצלחת העסק = יכולת תשלום גבוהה יותר בעתיד = רווחת הנושים.
1. הצעה נמוכה מדי. "אני יציע 10% מהחוב" — לרוב יידחה. הצעה צריכה להיות סבירה — לפחות 20-25%.
2. הצעה גבוהה מדי שלא ניתן לעמוד בה. "אני יציע 50%" כשהיכולת היא 25% — תפיל את ההסדר אחרי שנה.
3. תוכנית ארוכה מדי. 84 חודש זה לא ריאלי. 36-48 הוא ה-Sweet Spot.
4. אי-הצגת תחזיות עסקיות. אם אתה עצמאי — חובה להציג תחזיות מבוססות עם נתוני שנים קודמות.
5. אי-התחשבות בנושים. נושים מובילים שצריכים להסכים — שווה לשתף אותם בתהליך התכנון.
צו הפטר רגיל מוחק 70-90% מהחוב. תוכנית שיקום מסיימת גם בהפטר, אבל אחרי תשלום חלקי משמעותי (25-40%). שיקום שומר על נכסים ומאפשר המשך פעילות עסקית.
תהליך האישור — 3-6 חודשים. ההצעה מוגשת לממונה, יש דיון, לפעמים הצבעת נושים, ולבסוף החלטה. אחרי האישור — מתחילה תקופת התוכנית (36-60 חודש).
כן, במקרים מיוחדים. שינוי נסיבות (אובדן עבודה, מחלה) מאפשר בקשה לעדכון. נדרש אישור הממונה.
הפרה נמשכת — ביטול התוכנית והעברה להליך רגיל (צו הפטר). הפסד התקדמות. לכן חשוב להציע סכום ריאלי מההתחלה.
בדרך כלל כן. עצמאי עם עסק פעיל — תוכנית שיקום מאפשרת המשך פעילות. צו הפטר רגיל לעיתים מוביל לסגירת העסק.
הרעיון המרכזי של הליך חדלות פירעון הוא לאפשר לחייב שנקלע לקשיים "לפתוח דף חדש" — צו ההפטר מוחק את יתרת החובות שנותרה בסיום ההליך, והחייב חוזר לחיים כלכליים תקינים. אלא שהחוק הכיר בכך שיש חובות שמחיקתם תפגע בערכים חשובים אחרים או תעודד התנהגות לא ראויה. סעיף 172 הוא ה"בלם" הזה: הוא מגדיר רשימה סגורה יחסית של חובות שההפטר אינו חל עליהם, כך שגם לאחר סיום ההליך המוצלח — אותם חובות ממשיכים להתקיים ויש לפרוע אותם.
חשוב להבין את ההיגיון: המחוקק לא רצה שכלי ההפטר, שנועד לתת הזדמנות שנייה לחייב תם לב, יהפוך למקלט מפני חובות שנוצרו ממעשה פסול, או למכשיר שמפקיע זכויות חיוניות של צד שלישי חלש — כמו ילד הזכאי למזונות. לכן הרשימה שבסעיף 172 אינה שרירותית: כל קטגוריה בה משקפת אינטרס ציבורי או מוסרי שהמחוקק העדיף על פני האינטרס של החייב במחיקה מלאה.
ככלל, אפשר לחלק את החובות שאינם נמחקים לשני מקורות הצדקה. הראשון הוא הגנה על צד שלישי חלש או על אינטרס ציבורי מובהק — למשל זכות ילד למזונות, או האינטרס של המדינה באכיפת פסקי דין פליליים. השני הוא מניעת "פרס" על התנהגות פסולה — חובות שנוצרו מהונאה, ממרמה או מנזק שנגרם במזיד. בשני המקרים, האיזון נוטה לרעת מחיקת החוב, משום שהמחיקה הייתה משיגה תוצאה שהחברה רואה כבלתי צודקת.
מנגד, הכלל הבסיסי נותר רחב: כל חוב שאינו נופל לאחת הקטגוריות המפורשות — נמחק. זה כולל את הרוב המכריע של החובות שאיתם מגיעים חייבים להליך: הלוואות בנקאיות, יתרות חובה בחשבון, חובות לכרטיסי אשראי, חובות לספקים, הלוואות חוץ-בנקאיות ועוד. לכן, כשבוחנים תיק, נקודת המוצא היא שכמעט הכול בר-מחיקה, והשאלה הממוקדת היא רק אילו רכיבים — אם בכלל — עלולים ליפול לגדר החריגים של סעיף 172.
חוב מזונות לבן משפחה — בדרך כלל ילדים או בן/בת זוג לשעבר — הוא מהחריגים המובהקים ביותר. ההיגיון פשוט: המזונות נועדו לקיומו היום-יומי של אדם התלוי בחייב, ומחיקתם הייתה מטילה את נטל הקיום על מי שאינו אשם במצב, ולעיתים על קופת הציבור. לכן, ככלל, יתרת חוב המזונות שנצברה אינה נמחקת בהפטר, וההליך אינו "מנקה" אותה כפי שהוא מנקה חוב רגיל.
עם זאת, חשוב להפריד בין שני מישורים. עצם החוב אינו נמחק — אבל גובה חיוב המזונות אינו חקוק באבן. מי שמצבו הכלכלי השתנה מהותית רשאי, ככלל, לפנות לערכאה המוסמכת (בענייני משפחה) בבקשה לעדכון או להפחתה של דמי המזונות קדימה. זהו הליך נפרד מחדלות הפירעון, אך הוא הכלי המרכזי שדרכו חייב בהליך יכול להקל על עומס המזונות מבלי להסתמך על מחיקה שממילא אינה אפשרית. מומלץ להיוועץ לפני נקיטת צעד כזה, משום שהשילוב בין שני ההליכים דורש תכנון.
קנסות פליליים וסנקציות כספיות שהטילה המדינה במסגרת אכיפה שלטונית אינם נמחקים בהפטר. ההיגיון כאן הוא של מדיניות ציבורית: אם ניתן היה למחוק קנס פלילי דרך חדלות פירעון, ההליך היה הופך לדרך לעקוף את מטרת הענישה וההרתעה של המשפט הפלילי. הקטגוריה כוללת, ככלל, קנסות שהוטלו בהליך פלילי, וכן חיובים כספיים בעלי אופי עונשי מטעם רשויות אכיפה.
כאן חשוב לדייק: לא כל חוב לרשות ציבורית הוא "קנס". חוב אגרה, חוב מס אזרחי רגיל או חוב תשלום שוטף לרשות — אלה אינם קנס עונשי, וככלל הם כן ברי-מחיקה כמו כל חוב אחר. ההבחנה בין רכיב עונשי לרכיב אזרחי היא לב העניין, והיא לא תמיד מובנת מאליה. גם כאשר הקנס עצמו אינו נמחק, לעיתים ניתן להסדיר את אופן פירעונו — פריסה או הקלה — בערוצים הרלוונטיים, בנפרד מההפטר.
חוב שנוצר כלפי הנושה במעשה של הונאה או מרמה אינו נמחק. הדוגמה הקלאסית היא נטילת אשראי או התקשרות בעסקה תוך מצג שווא מכוון — כשהחייב יודע כבר בעת יצירת החוב שאין בכוונתו או ביכולתו לפרוע, ומסתיר זאת ביודעין. מחיקת חוב כזה הייתה, למעשה, מתגמלת את מבצע ההונאה, ולכן החוק מוציא אותו מתחולת ההפטר.
בפועל, זו קטגוריה שקשה יחסית להפעיל. ככלל, נטל ההוכחה מוטל על הנושה הטוען שהחוב נוצר בהונאה, והוא צריך להראות יסוד ממשי של כוונת מרמה — לא די בכך שהחייב פשוט לא הצליח לעמוד בהחזר. חדלות פירעון "רגילה" נובעת במקרים רבים מכישלון כלכלי תם-לב, נסיבות חיים או ניהול לקוי — ואלה אינם הונאה. לכן, ברוב התיקים, טענת הונאה נבחנת בזהירות והנטל להוכיחה גבוה. עם זאת, אם קיים חשש שרכיב מסוים בתיק עלול להיחשב כזה, זהו בדיוק המקום להיוועץ מראש.
חיוב בפיצוי בגין נזק שגרם החייב במזיד אינו נמחק. מדובר בנזק שנגרם בכוונה או במעשה מכוון — למשל תקיפה, השחתת רכוש בזדון או פגיעה מתוכננת — בשונה מנזק שנגרם ברשלנות רגילה או בתאונה. ההבחנה בין "מזיד" לבין "רשלני" היא מכרעת: פיצוי שמקורו באירוע רשלני-שגרתי הוא, ככלל, חוב רגיל שנמחק, ואילו פיצוי שנפסק על רקע התנהגות מכוונת ופסולה נשאר על כתפי החייב גם אחרי ההפטר.
בגלל שהגבול בין השניים אינו תמיד חד, שאלת סיווגו של חוב פיצוי מסוים עשויה להיות מהותית לתוצאה. הניסוח שנקבע בפסק הדין שיצר את החיוב, ועצם קביעת בית המשפט לגבי אופי המעשה, הם נקודות מוצא חשובות לבחינה. כאשר קיים חוב פיצוי משמעותי בתיק, מומלץ לבדוק מראש לאיזו קטגוריה הוא נוטה, כדי שלא להיות מופתעים בסיום ההליך.
ההפטר, במהותו, מטפל בחובות שהיו קיימים עד מועד פתיחת ההליך — הצילום הכלכלי של החייב בנקודת הזמן שבה נכנס להליך. חוב חדש שנוצר אחרי אותו מועד — למשל אשראי חדש שנלקח במהלך ההליך, יצירת יתרת חובה חדשה או התחייבות שנטל החייב תוך כדי — אינו חלק מ"מסת החוב" שההפטר מוחק, וממילא הוא נשאר על החייב.
מעבר לכך, במהלך ההליך חלות על החייב מגבלות ופיקוח, ונטילת אשראי חדש שלא כדין עלולה לפגוע בהליך עצמו — לא רק שהחוב לא יימחק, אלא שהתנהלות כזו עלולה להשפיע לרעה על תום הלב שבו נבחן החייב. הכלל המעשי פשוט: מרגע פתיחת ההליך, יש לנהל את ההוצאות במסגרת שנקבעה, ולא ליצור התחייבויות חדשות מבלי לבדוק שהדבר מותר. זהו אחד המקומות שבהם ליווי שוטף מונע טעויות יקרות.
קל להתמקד בחריגים ולשכוח את התמונה הגדולה: סעיף 172 הוא רשימה מצומצמת של יוצאים מן הכלל, והכלל עצמו הוא מחיקה. עבור הרוב המוחלט של החייבים, כמעט כל החוב שהביא אותם להליך נמחק בסיומו המוצלח בצו ההפטר. הסעיף לא נועד לצמצם את ההקלה, אלא לתחום מספר מצומצם של מצבים שבהם המחיקה הייתה פוגעת בערך אחר.
המשמעות המעשית: אין להניח מראש שחוב מסוים "לא יימחק" רק משום שהוא כלפי רשות או משום שהוא גדול. השאלה היחידה הרלוונטית היא אם הוא נופל לאחת הקטגוריות המפורשות של סעיף 172 — ואם לא, הוא ככלל בר-מחיקה.
הדוגמאות הבאות הן כלליות ונועדו להמחיש את ההיגיון בלבד — כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ומומלץ להיוועץ:
שני רכיבים באותו תיק. חייב מגיע להליך עם חוב הלוואות בהיקף של מאות אלפי שקלים ובנוסף יתרת חוב מזונות. ככלל, חוב ההלוואות ייכלל בהפטר וימחק, בעוד יתרת המזונות תישאר — משום שהיא נמנית עם חריגי סעיף 172.
חוב לרשות — לא בהכרח קנס. חייב עם חוב מס אזרחי שנצבר מאי-תשלום שוטף, בלי רכיב עונשי, יופתע לגלות שככלל מדובר בחוב בר-מחיקה. לעומת זאת, קנס עונשי שהוטל עליו יישאר.
פיצוי — תלוי אופי המעשה. פיצוי שנפסק בעקבות אירוע רשלני נוטה להיחשב חוב רגיל שנמחק, בעוד פיצוי שנפסק על רקע מעשה מכוון עלול להישאר כחריג נזק מזיד. הניסוח בפסק הדין קריטי לבחינה.
מבחינת החייב, המסקנה המרכזית היא שצו הפטר הוא אמנם הקלה עמוקה ורחבה, אך הוא אינו בהכרח מוחק "הכול". מי שיש לו חוב מזונות פעיל, קנס עונשי או חיוב שמקורו בהתנהגות פסולה — צריך להיערך לכך שאותם רכיבים ימשיכו להתקיים גם אחרי ההפטר. הבנה מוקדמת של התמונה מונעת אכזבה ומאפשרת תכנון: לדעת מראש מה יימחק ומה יישאר, וכיצד לטפל ברכיב שאינו נמחק בערוץ המתאים לו.
בפרקטיקה, זה משנה את סדר הפעולות. לעיתים כדאי לטפל תחילה ברכיב שאינו נמחק — למשל לפנות להסדרה או לעדכון של חיוב מזונות — ורק לאחר מכן, או במקביל, לקדם את הליך חדלות הפירעון עבור יתר החוב. תכנון כזה דורש היכרות עם מפת החובות המלאה של החייב, ולכן שלב האבחון בתחילת הדרך הוא קריטי. מי שמעוניין להעמיק בהמשך הדרך יכול לעיין בסעיף 162 — צו הפטר, בעמוד צו הפטר, וכן במדריך החוק ובמילון המונחים.
כדי להבין נכון את סעיף 172 כדאי למקם אותו בתוך ההיגיון הכולל של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. החוק בנוי סביב שתי מטרות משלימות: מצד אחד, מתן הזדמנות לחייב לשקם את חייו הכלכליים ולהשתחרר מנטל שאין ביכולתו לשאת; ומצד שני, טיפול הוגן ומסודר בנושים, כך שכל אחד מהם יקבל את חלקו לפי סדר וכללים ברורים. צו ההפטר הוא נקודת השיא של המטרה הראשונה — הרגע שבו יתרת החוב נמחקת והחייב חופשי ממנה.
סעיף 172 הוא, במובן הזה, ה"גבול" של אותה מחיקה. הוא אינו סותר את מטרת השיקום, אלא מסמן היכן היא נעצרת מפני ערכים אחרים. לכן הקריאה הנכונה של הסעיף אינה כ"רשימת עונשים" לחייב, אלא כמפה של האינטרסים שהמחוקק בחר להגן עליהם גם במחיר שהחייב לא יזכה למחיקה מלאה. ככלל, מי שמבין את המפה הזו מראש נכנס אל ההליך בעיניים פקוחות, יודע בדיוק למה לצפות בסופו, ואינו מופתע לגלות שרכיב מסוים נותר על כתפיו גם לאחר מתן צו ההפטר.
הצעד המעשי הראשון הוא לבנות מפת חובות מלאה: לרכז את כלל החובות, את מקורם ואת אופיים — לא רק את הסכומים. עבור כל חוב שואלים שאלה ממוקדת אחת: האם הוא נופל לאחת מחמש הקטגוריות של סעיף 172? ברוב הרכיבים התשובה תהיה שלילית, והם ייכללו בהפטר. רק מספר מצומצם של רכיבים — אם בכלל — יידרש לבחינה מדוקדקת יותר.
מכיוון שהסיווג של רכיבים גבוליים משפיע ישירות על התוצאה, זהו בדיוק השלב שבו ליווי מקצועי מוקדם משתלם. ככלל, ההשקעה בבירור מדויק בתחילת הדרך חוסכת הפתעות בסופה, ומאפשרת לחייב לצאת מההליך עם תמונה ברורה של מה נמחק ומה נותר לטיפול.
ככלל, ההפטר מוחק את הרוב המכריע של החובות. סעיף 172 קובע רשימה מצומצמת של חריגים שאינם נמחקים — כמו מזונות וקנסות עונשיים. כל חוב שאינו נמנה עם החריגים האלה נמחק.
עצם החוב אינו נמחק בהפטר, אך ככלל ניתן לפנות לערכאה המוסמכת בבקשה לעדכון גובה חיוב המזונות קדימה, בהתאם לשינוי בנסיבות. זהו הליך נפרד, ומומלץ להיוועץ לגבי אופן שילובו עם חדלות הפירעון.
לא בהכרח. חוב מס אזרחי רגיל, שאין בו רכיב עונשי, הוא ככלל חוב בר-מחיקה. ההבחנה המהותית היא בין חיוב אזרחי לבין קנס בעל אופי עונשי — ולכן חשוב לבדוק כל רכיב לגופו.
ככלל, הנטל מוטל על הנושה הטוען זאת, והוא נדרש להראות יסוד ממשי של כוונת מרמה. כישלון כלכלי תם-לב אינו הונאה, ולכן טענה כזו נבחנת בזהירות ובנטל הוכחה גבוה.
ככלל לא. ההפטר מטפל בחובות שהיו קיימים עד מועד פתיחת ההליך. חוב שנוצר לאחר מכן אינו חלק ממסת החוב הנמחקת, ונטילת אשראי חדש שלא כדין עלולה אף לפגוע בהליך עצמו.
סעיף זה מהווה כלי משפטי שיכול להשפיע על מהלך התיק ועל זכויותיך. יישום נכון שלו דורש התאמה לנסיבות הספציפיות — סוג החוב, מספר הנושים והיקף הנכסים. שיחת בחינה ראשונית ללא התחייבות תבהיר כיצד הסעיף רלוונטי למקרה שלך.